כשספר תורה נופל, לב מי לא יחרד? הרי ברור שבלתי אפשרי להמשיך בסדר היום הרגיל. ספר התורה הוא הדבר הקדוש ביותר, וכשספר התורה מתבזה ונופל ארצה, כל העולם מזדעזע וחובה עלינו להתעורר ולשוב בתשובה, האם ישנה חובה על כולם לצום או רק עלי מי שנפל מידיו ? (צילום: דוברות משטרת ישראל)
ספר תורה שנפל
כשספר תורה נופל, לב מי לא יחרד? הרי ברור שבלתי אפשרי להמשיך בסדר היום הרגיל. ספר התורה הוא הדבר הקדוש ביותר, וכשספר התורה מתבזה ונופל ארצה, כל העולם מזדעזע.
כידוע נהגו הפוסקים לתלות את נפילת ספר התורה בחיסרון כל שהוא באנשי אותו מקום או בית הכנסת. לומדים זאת מדברי התלמוד: "אמר רבי יהושע בן לוי... כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו" (תענית ב, א). ועל כך אומר בעל ה'דברי חיים' מצאנז, שמדברי רבי יהושע משתמע שעוונות גורמים לביזיון התורה, ואם נפל ספר התורה והתבזה דווקא בבית כנסת זה, סימן הוא שעוונותיהם של אנשי המקום גרמו זאת. ויש הלומדים זאת מדברי התלמוד: "המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו" (ברכות ה, ה). נפילת ספר תורה היא בוודאי בגדר טעות שסימנה רע לטועה ולמי ששלחו.
דיני ספר תורה שנפל
כאשר ספר התורה נופל באונס, או על ידי גנבים שפרצו לבית הכנסת, חלה חובה לצום. מקור הלכה זו הוא במגן אברהם (סי' מד ס"ק ה) שכתב שאם נפלו תפילין מידו צריך להתענות, אם נפלו בלא נרתיקן, ובספר תורה אפילו בנרתיקו (כן הוא באליה רבה סי' מ ס"ק ה ובבאר היטב סי' תקעא).
צילום: דוברות משטרת ישראל
לדעת רוב הפוסקים (חיד"א שו"ת חיים שאל א, יב. ציץ אליעזר ה, א), אדם שספר התורה נפל מידיו חייב לצום יום אחד, כדי לכפר על ביזיון התורה שנתגלגל לידו. ואף על פי שאין לזה מקור בתלמוד וברמב"ם, מכל מקום כבר נהגו כך בכל ישראל, לחייב את זה שספר התורה נפל מידיו לצום יום אחד. ויש הסוברים שעליו לצום שלושה ימים (ישכיל עבדי ח"ז או"ח כא).
בשו"ת אמרי אש (או"ח סי' ז) הביא מהרמב"ן (בשם הירושלמי) שפירש את הפסוק "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת על ספר", שהמדובר בחזן בית הכנסת שנפל ספר תורה מידו, וכתב שלכן נהגו לצום, כדי להוציא עצמו מכלל ארור.
בשו"ת אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' שעח) מובא שעניין הצום הוא לכפר על הפשיעה שבגללה נפל הספר, ועל כן כל המתפללים הקבועים בבית הכנסת חייבים לצום, מפני שמי שהחזיק את הספר היה שליח של הציבור, וכאילו הם פשעו (שו"ת נפש חיה סי' מד). ויש המקילים וסוברים שחובה זו חלה רק על המתפללים ששהו בבית הכנסת בשעת נפילת ספר התורה.
החיד"א בברכי יוסף ובשיורי ברכה (יו"ד סי' רכב) כתב שמעיקר הדין, הרואה ספר תורה שנפל אינו חייב להתענות, אבל נכון שכל רב בעירו יגזור במקומו, לפי צורך הקהל.
במקרה של נפילת חלק מספר התורה לארץ, כגון שנפלו חלק מהיריעות, דעת רוב הפוסקים שחלה חובה לצום. ויש המקילים וסוברים שדי בנתינת צדקה לפדיון התענית ואין צורך להתענות (אגרות משה או"ח ח"ג סי' ג, וכן בשו"ת הר צבי או"ח סי' מ).
במקרה שספר התורה עצמו לא נפל, אלא נשען על יד האדם המחזיק או על מדרגות ארון הקודש, ורק עצי החיים נגעו בקרקע – אין חובה לצום, אך חובה על כל המתפללים ששהו בבית הכנסת בשעת המעשה לתת סכום לצדקה כפדיון התענית (שווי מאכלי יום אחד). ורצוי לתת את הצדקה להחזקת לומדי תורה, כדי לכפר על ביזיון התורה.
מדברי הפוסקים נראה שהקפידו מאוד על תענית במקרה של נפילת ספר תורה, לכן מי שבידו להתענות בלי שיגרום נזק לתפילתו או לשיעורי התורה הקבועים שלו, חייב לצום. והציבור עצמו ראוי שייתנו צדקה ויוסיפו בתלמוד תורה, בעיקר בהלכות העוסקות בלימוד תורה וכבוד התורה, ומי שקשה לו לצום, יפדה את צומו בצדקה (דברי חיים ח"א יו"ד נט).
